החלטה בתיק ע"ע 57817-11-11

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים מיום 24.10.11 (סגן הנשיאה השופט אייל אברהמי ונציגי הציבור מר סירמה ומר לוזון; תע"א 1102/10).

רקע וכללי

2.      בבית הדין האזורי התבררה תביעתה של המבקשת, אשר עבדה כחדרנית בבית אבות, שהופעל על ידי המשיבה. התביעה כללה תשלום פיצויי פיטורין, פיצויעלהפרתעקרוןהשוויון, ופדיוןחופשה.

בבסיס המחלוקת בין הצדדים עמדה טענת המבקשת כימנהלתמשאביאנוש במשיבה אמרה לה דברים קשים וגזעניים אשר הביאו את המבקשת לעזוב את עבודתה.

בית הדין האזורי קיבל את גרסת המשיבה ,קבע כי טענות המבקשת לעניין יתרת ימי החופשה לא הוכחה ודחה את התביעה על כל רכיביה.

3.      ביום 30.11.11, הגישה המבקשת הבקשה דנא; המבקשת טענה כי הודעת הערעור היתה מוכנה במשרדי בא כוחה אולם עקב יציאתו של בא כוחה למילואים ואי העברת הודעת הערעור למחליפו - הוגש הערעור באיחור.

המשיבה השיבה כי הבקשה אינה מגלה כל "טעם מיוחד" להארכת המועד וכן כי יציאת ב"כ המבקשת למילואים היתה ביום האחרון להגשת הערעור ועל כן היה עליו להגיש בו ביום את הודעת הערעור.

עוד טענה המשיבה כי מי שייצג את המבקשת בבית הדין האזורי היה עורך הדין אשר הגיש את הבקשה ולא עורך הדין שיצא לשירות מילואים.

בנוסף טענה המשיבה כי סיכויי הערעור נמוכים באשר הינו נסוב על קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי - קביעות בהן ממעטת ערכאת הערעור מלהתערב.

דיון והכרעה

4.      המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.

5.      עיון ברישומי תיק בית הדין האזורי מעלה כי פסק הדין הומצא לב"כ המבקשת ביום 25.10.11, מכאן כי המועד אחרון להגשת הערעור הינו ביום 24.11.11 ומכאן כי הבקשה להארכת המועד להגשת הודעת הערעור הוגשה בחלוף המועד להגשתה.

בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".